כלל אצבע בסיסי בתביעת מזונות

כלל אצבע בסיסי בתביעת מזונות

יש לתעד את רמת החיים שנהגה בבית לפני פרוץ הסכסוך מאחר ובתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים דורשים ראיות לכך. תביעה למזונות הינה תביעה כספית לכל דבר ועניין המחייבת הוכחות וראיות קבילות.

אישה נשואה כדת משה וישראל זכאית למזונות מכוח הדין הדתי היהודי, ובמידה וייפסקו לזכותה מזונות, החיוב יהיה לכל המאוחר אך ורק עד למועד הגירושין, כלומר, עד למועד סידור הגט בפועל.

בטקס הנישואין כשהבעל חותם על הכתובה, הוא מתחייב במסגרתה, בין היתר, לשאת במזונותיה של אשתו, כלומר, לממן את צרכיה. חובת המזונות כוללת בחובה גם את חובת הבעל לספק לאשתו מדור שקט ושליו, כלומר, מקום מגורים ותנאי מחיה ראויים.

הכלל ההלכתי לגבי פסיקת מזונות אישה לאישה נשואה הינו 'עולה עמו ואינה יורדת' כלומר, על הבעל מוטלת האחריות לספק לאישה את רמת החיים שסיפק לה טרם הפירוד.

גובה החיוב במזונות אישה תלוי בהכנסות של האישה ובהוצאות שנהגו טרם הפירוד כאמור. במידה ואישה מגישה לערכאת השיפוט (בית הדין הרבני ו/או בית המשפט לענייני משפחה) תביעה למזונות אישה והיא מציגה ראיות לרמת החיים שנהגה, סכום המזונות שייפסק אמור לאפשר לה את אותה רמת החיים. במסגרת תביעה למזונות אישה ניתן לחייב את הבעל לשאת במלוא תשלומי המדור (שכירות ו/או משכנתא) כפי שנהג קודם לסכסוך, וכן במלוא תשלומי אחזקת המדור, כלומר, הוצאות אחזקת הבית כגון חשבונות החשמל, מים, ארנונה וכד. במידה ואישה הוכיחה כי טרם הסכסוך נהנתה משירותי מנקה, מבשלת גנן ומיני מותרות, קיים סיכוי סביר שהבעל יחויב להמשיך ולשאת בהוצאות אלה.

הכנסתה של האישה אף היא משתכללת בחיוב המזונות, בהתאם לכלל ההלכתי: "מעשי ידיה תחת מזונותיה". במידה ואישה הוכיחה שבעלה מימן את רמת חייה בסך של 15,000 ₪ בחודש, אך היא יוצאת לעבוד ומשתכרת 10,000 ₪ בחודש, הבעל יחויב לכל היותר בסך 5,000 ₪ בחודש, קרי, בהשלמת מזונות האישה עד לסכום לו היא זקוקה למחייתה.
ערכאות השיפוט אינן רואות בעין יפה מצבים בהם אישה מפסיקה לעבוד בסמוך להגשת תביעה למזונות אישה, אך באותה המידה ישנו כלל שאישה שלא נהגה לעבוד לא תחויב לצאת ולעבוד לצורך מזונותיה. בגדול הרציונאל של מזונות אישה הינו לשמור על המצב שהיה קיים טרם הפירוד והסכסוך שבין בני הזוג.

חובתו של הבעל במזונות אשתו אינה תלויה רק ברמת החיים שסיפק לה עד אותו המועד ו/או בהכנסתה של האישה מעבודתה אלא היא כפופה גם לחובות ולאיסורים המוטלים על האישה בדין היהודי. במידה והבעל יוכיח קיומה של עילה בדין הדתי המבטלת את חיובו במזונות, הוא יהיה פטור מתשלום ואפילו כשאין לאישה כל הכנסה. עילות המשמשות לביטול זכאותה של אישה למזונותיה ולכתובתה בכלל הינן לדוגמה במקרים בהם האישה זנתה, כלומר, בגדה ממש או עשתה מעשי כיעור (התנהגות לא תנועה שאינה הולמת אישה נשואה) או עזבה את בעלה ללא הצדקה ראויה או מרדה בו- כלומר, מתנכרת אליו או מסרבת לקיים עמו יחסי אישות תקופה ארוכה.

תופעת סרבנות הגט יכולה להשפיע על החיוב במזונות אישה- אישה שבית הדין דחה את תביעתה לשלום בית וקיבל את תביעת הגירושין של הבעל, אך האישה מסרבת להתגרש ולקבל את גיטה, ככל הנראה תאבד את זכאותה למזונות.

בעל שתביעתה של אשתו לגירושין התקבלה אך הוא מסרב לתת לה גט, עלול להיות מחויב ב'מזונות מעוכבת'- מזונות גבוהים מהרגיל, מעין "עונשיים", היות והוא מעכב את האישה מלהינשא לאחר ולמעשה מלקיים את מצוות הדת.

המאמר נכתב מאת עו"ד רפי שדמי קיראו מאמר בנושא משמורת משותפת

Summary
Review Date
Reviewed Item
כלל אצבע בסיסי בתביעת מזונות
Author Rating
5